תמיד התעניינתי באהבה וגם הרגשתי את החוסר שלה, המשברים שעברתי בחיי לעיתים היו כמו מסך ערפל שלא הצלחתי לראות דרכו את האהבה שכבר הייתה קיימת בי.
פעמיים עברתי חרם בחיי, כנערה בגיל 14 הבנות שהיו החברות הכי טובות שלי החליטו להחרים אותי, ואז שוב בגיל 21.
מפתיע אה? היית חושבת שבגיל כזה אנשים כבר יהיו בוגרים יותר...
החרמות הובילו אותי לפגיעה נפשית והפרעות אכילה, עד שהגעתי לאחוזי שומן מאוד נמוכים והתמכרות לכדורים שיעזרו לי להרזות. 
חשבתי שאם אני ניראית טוב - זה יקנה לי אהבה (זה לא קרה.)

אחרי הצבא טסתי לטיול הגדול לבד ושם התחלתי במסע הריפוי שלי.
החלטתי שאני אהיה פשוט מי שאני - ומי שרוצה יכול להצטרף.
הכרתי שם את החברות הכי טובות שלי, שעומדות לצידי עד היום.

כשחזרתי מהטיול מבולבלת מהנחיתה  בארץ, עברתי לגור באשרם והמשכתי בדרך של התפתחות אישית ולמידה.
התחברתי מאוד למיסטיקה הסופית ולתובנות המוצעות בה, התחלתי לקרוא שירה סופית ובאמת לראות איך אני מגלמת את התוכן בחיים שלי.

באותה תקופה הכרתי את מי שהיה הבנאדם שלימד אותי מה אני לא רוצה בזוגיות.
עברנו לגור ביחד במדבר, והרגשתי שאני מוכנה להשקיע מעצמי לטובת האהבה שהייתה שם.
לא ידעתי שאני הולכת לקבל שיעורים מאוד כואבים.
כל פעם שגיליתי שקר נוסף, כל פעם שגיליתי שבגד בי הרגשתי שהעולם שלי קורס. היום אני יכולה לדעת שאלו היו יחסים מתעללים - הוא היה מדבר אליי בצורה לא מכבדת (בלשון המעטה)
זה לקח זמן, אבל ברגע שהצלחתי - לקחתי את עצמי ועפתי משם.

נכנסתי שוב למערכת יחסים, חשבתי שהכל טוב ושמצאתי בחור נהדר.
עד שערב אחד הוא ביקש לדבר - וסיפר לי שהוא בגד בי.
הוא דרש ממני לשמור על שתיקה, לא לספר לאף אחד - לא לחברות ואפילו לא בטיפול.
הבנתי שאני לא נמצאת ביחסים האלו, לא רואים אותי ואת הצרכים שלי.
סיימנו את היחסים ואני - שבורת לב ושוב מוכת תדהמה מבגידה ושקרים.
צ'יק צ'ק אחרי הפרידה, שהייתה לי מאוד קשה - הבנתי שזה היה הצעד הנכון, ואם הייתי נשארת ביחסים האלו - הייתי גוזרת על עצמי חיים של סבל וכאב.
הרגשתי שכל כך ניסיתי לראות ולהתמקד בטוב, אבל הייתי חייבת לראות את הרע.

העניין הוא שכל הבגידות האלו, מהחרם עד לזוגיות - הראו לי עוד נקודות בעצמי שהייתי צריכה לעבוד עליהן.
לדעת לשים גבולות, לקבל את עצמי ולראות את האהבה שכבר נמצאת בתוכי.
כן, ככה אני רואה את זה.
כי למרות כל המשברים - אהבה היא כוח שאי אפשר להתכחש אליו, היא תמיד קיימת.

בחרתי לא להיות קורבן לנסיבות חיי, לא לתת לאותם אירועים כואבים ולאותם אנשים את הכוח להחליט על האמונה שלי, על העתיד שלי ועל האור שלי.
החזרתי את הכוח שלי אליי.
פיתחתי בהתמסרות מלאה את השיטה לאומנויות האהבה - כי זו הייתה דרך הריפוי שלי, ואני מאמינה בלב שלם שהיא יכולה לתמוך בכל אישה שרוצה לעבור דרך הכאב והפחד לאהבה פנימית עמוקה, כזו שלא תלויה בדעתו או מעשיו של אדם אחר.